תוכן פרסומי
משבר אמצע החיים: אחרי עשרות אלפי שקלים על קוואצ'רים וקרמים, זה בסוף מה שעזר לי לעבור את גיל המעבר בלי לאבד את השפיות (או להתגרש)
28/06/23 | מאת: שושנה כהן
"פססטט…תעשי תרגילים לרצפת האגן" לחשה לי האחות בת ה20 ומשהו בקופת חולים, שניה אחרי שיצאתי בהלם טוטאלי מחדר הרופא. כאילו לא הספיקה לי הפאדיחה להגיע לרופא משפחה עם פיפי שברח, עכשיו אני צריכה לקבל טיפים מאיזו פרגית במסדרון? מה היא בכלל יודעת על בריחת שתן? מתי ברח לה פיפי בפעם האחרונה?
"גברת, זו לא טעות, זה גיל המעבר!"
את בולמוסי האכילה ב2 בלילה, התקפי החום-קור והזיעה הבלתי פוסקת חסכתי מהרופא אחרי שהוא הכריז בביטחון ש-"גברת, זו לא טעות, זה גיל המעבר". חשבתי שגיל המעבר קורה רק לנשים אחרות, לא לי. ברור לי שאין אף בסיס הגיוני להנחת היסוד הזו, אבל זו האמת.
את המונח "גיל המעבר" צריך לשנות ל"גיל ההחמצה": כל חיי התמסרתי לבית, לבעל, לילדים, להורים שמזדקנים, לחברות. ויתרתי על החלומות המטורפים, העולם הגדול, הקידום בעבודה, ה- פ-א-ן…נתתי את כל כולי לכולם…ומה איתי? מי יחזיר לי את כל השנים שהחמצתי אותי? אף אחד. במקום זה, מה קבלתי בתמורה? נדודי שינה ויובש בנרתיק.
על אף שנשים מפורסמות כמו אופרה ווינפרי, דרו ברימור ומישל אובמה חשפו לאחרונה באומץ לב את תסמיני גיל המעבר שהן חוות, עדיין נשים רבות מחזיקות ביניהן איזושהי אמנת שתיקה בכל הקשור לתופעות גיל המעבר או פשוט משאירות את המידע לעצמן ולא משתפות את האחרות בקשיים שלהן, זה לפחות מה שאני גיליתי.
בדיוק כמו שענתה לי דינה, (החברה היותר מדי חטובה שלי): "לי אין תסמינים" וצחקקה לה מחויכת לתוך אפליקציית פייסבוק בנייד שלה. עמוק בלב קנאתי בה כ"כ (ולא רק בגלל שהיא נראית כמו אלה יוונית).
הנשים שותקות אבל הסטטיסטיקות מוכיחות אחרת
לפי נתוני הלשכה לסטטיסטיקה שהתפרסמו השנה- הנתונים בישראל לא משקרים ודווקא מראים כי המספר המשוער של נשים בגיל המעבר (70-45) ומעלה בארץ, הוא יותר ממיליון. כאשר 85% מהנשים סובלות לפחות מתסמין אחד או יותר של גיל המעבר, כך עולה מסקר שבוצע ע"י מכון המחקר medic insight.
אני יכולה לדבר מהיום עד שנה הבאה על שימוש בהורמונים ושיטות טיפול אבל הפוסט הזה הוא על השחרור הפיזי והנפשי שלי מסורגי גיל המעבר (ומה שגיליתי יפתיע גם אותך כי אף אחד לא מדבר על זה, גם לא הרופא שלך).
בשלב הזה, כששירה ועומר (הילדים) עזבו את הבית, נשארנו איתן ואני לבד, בוהים בטלוויזיה כמו שני זרים, לא מדברים וכמובן שלא נוגעים אחד בשנייה.
כשספרתי לו על מה שאני עוברת הוא אמר לי: "כולן עוברות את זה" ולגמרי ביטל את הסבל שלי, בלי להתבלבל. זה נתן לי סטירת לחי כזו מצלצלת.
פתאום שאלתי את עצמי: מי זאת האישה הזו שיושבת עכשיו על הספה, עייפה, זקנה ומרירה? הרגשתי מרוקנת, חשבתי שזו רק אפיזודה חולפת ואסתגל לפרק החדש בחיי אבל זה לא קרה.
החמצתי את עצמי כאישה וכאדם, השטחתי את החלקים הנועזים שבי כדי להיות ה"אישה הטובה (והמרצה)":כאם, כרעיה, כבת.
זו שוויתרה על הטיול הגדול שתמיד חלמה עליו, זו שמעולם לא הגשימה את עצמה עד הסוף (אם בכלל).
החודשים חלפו באיטיות והתהום הנפשית רק הלכה ונפערה יחד עם גלי החום-קור והדיכאון המקנן. עד שיום אחד חשבתי לעצמי:
"לעזאזל, חצי חיים עוד לפני! מתי אתעורר על עצמי ועל חיי?"
אם לומר בכנות, הטיול הגדול היה משאת נפשי במשך שנים, הוא ייצג עבורי: העזה, פריצת גבולות, מסתורין, הרפתקנות.
כולם חשבו שנפלתי על הראש כשנכנסתי למשרד בוקר אחד והתפטרתי מתפקידי כמורה במשרה ששירתה אותי קרוב ל15 שנה! החלטתי לנצל את ההזדמנות ש-"הגיל החדש" הזה מביא אתו, לבחון הזדמנויות חדשות ולהחזיר לעצמי את האויר לנשימה שנעלם לי איפשהו לפני כעשור (ואולי על הדרך גם לצאת מהדיכאון).
החלום שלי תמיד היה להגיע ליפן, מה יותר סימבולי לשלב הכי חשוך בחיי מאשר להגיע לארץ השמש העולה?
כבר בטיסה התחברתי עם אישה יפנית יפיפייה בערך בגילי ששמה: היטומי, פירוש השם היפני הוא (לא במפתיע): "יפה" וכך יצא שאחרי שבועיים בעיר הגדולה (טוקיו) מצאתי את עצמי טסה לקצה הדרומי של יפן כדי לפגוש אותה בכפר קטן שנקרא: אוגימי. או כפי שגיליתי בהמשך מסעי, הכפר שידוע בכינויו: "כפר אריכות הימים".
כבר כמעט ושכחתי מגלי החום שהבאתי איתי מהארץ ואז הגיע גל חום אחד רציני במיוחד תוך כדי ההפלגה. .
הדיכאון העמוק אתו עזבתי את הארץ קצת נרגע אבל גלי החום ונדודי השינה עדיין מציקים לי מאוד ומזכירים לי שאני כבר לא הטינייג'רית שראיתי את עצמה דורכת לראשונה על אדמת יפן
היטומי היפיפייה פגשה אותי ישר כשירדתי מהמעבורת, חולצתי רטובה מעגלי הזיעה ופני קודרות.
"יקירתי, הגעת ל- אי החיים, תני לאי הזה לפזר מעליך את אבקת הקסמים שלו. האי יטפל בך בהכל, אני מבטיחה לך" אמרה לי היטומי כשהיא מביטה בי בעיניה המלוכסנות ומבטה האקזוטי ולרגע אחד, שכחתי את כל צרותיי ועברי.
את מה שקרה אח"כ, לא יכולתי לדמיין גם בחלומותיי הפרועים ביותר וגם ברבי המכר הכי נמכרים שתקראו אבל זה בדיוק מה שקרה.
באחד הערבים, הולכות היטומי ואני לאורך הנהר החוצה את הכפר לכל אורכו, בעודנו מקשקשות על הגיגי החיים: נתגלתה אלינו אחת מנשות הכפר. אישה שנראתה לנו כבת 70, עורה צחור והילת רוגע עוטפת אותה והיא יושבת על שרפרף עץ דהוי ונמוך בכניסה למה שנקרא כמו בית או גסטהאוס קטן.
היטומי אמרה לי שהמבנה הזה נקרא: "ריאוקן", כאשר פירוש השם הוא הוא פונדק דרכים קטן ומסורתי שמשרת את הנוסעים בדרכים המחפשים מיטה וארוחה חמה.
האישה חייכה אלינו והזמינה אותנו להתקרב. כ"כ שמחתי שהיטומי איתי והיא דוברת יפנית.
לאחר שיחה קצרה, התברר שהאישה הזו לא בת 70 בכלל אלא בת 102! אני הייתי בהלם אבל היטומי אמרה לי: "בכפר הזה חיים הכי הרבה אנשים בני מאה בעולם כולו, רובן נשים! היא אומרת שאנחנו מוזמנת להצטרף אליה לארוחת ערב, בא לך?"
כמובן שקפצתי מהתרגשות והנהנתי לחיוב, מבלי לחשוב פעמיים.
כפר אוגימי: המקום בו היפניות מדלגות מעל גיל המעבר (ועד גיל 100), מה הסוד שלהן?
הקשישה הזמינה אותנו לגינת הירק שלה, כדי לקטוף את המצרכים לארוחת הערב. בלי טיפת מאמץ, היא עלתה על אופניה ורכבה לצידנו עד לחלקה הסמוכה לביתה.
בהגיענו, היטומי ואני הסדרנו את הנשימה והתנשפנו אך הגברת הוציאה מגל (מי ידע שעוד יש כאלה) והחלה לחטוב עלים ירוקים בנחרצות שלא הייתה מביישת אף נער צעיר וחטוב. התבוננו בה בהלם ולא האמנו למה שרואות עינינו.
כששבנו לביתה, הקשישה האנרגטית התעקשה שנשב לנוח בחדר האורחים (בטח שמה לב שאנחנו עייפות כבר), עד שארוחת הערב תוגש. ישבנו היטומי ואני ושתינו את תה הדנדליון שהוגש לנו בעודנו מביטות סביב בסקרנות רבה.
לפתע, נמשכו עיניה של היטומי לקופסת עץ קטנה ועתיקה שהוחבאה על מדף פינתי
בשנייה התעוררה סקרנותנו ושאלנו את הקשישה לגבי הקופסא המגולפת. הקשישה חייכה ביודעין וחשפה כי מדובר במכשיר עתיק שעוזר לנשות הכפר בהגיען לעשור החמישי והשישי של חייהן (מה שאנחנו במערב מכנים כ-"גיל המעבר"). המכשיר שילב את כוחה של תורת הארומתרפיה וחוכמתן של הנשים מדורות שעברו.
הקשישה פתחה את הקופסה, ניחוח מהפנט מיד ריחף באוויר, עטף את חלל הבית כולו. בתוך הקופסא המגולפת בעבודת יד עדינה, הונחו מבחר טבליות חימר שפוסלו בעבודת יד עדינה, שכל אחת מהן מושרת בתערובת ייחודית של שמנים אתריים עדינים שנרקחו במיוחד וידועים כמקלים על תופעות נשיות האופייניות לנשות הכפר בהגיען לגיל המעבר, כך הסבירה לנו הזקנה.
הקשישה בחרה בקפידה מספר טבליות עבורי ועבור היטומי, הניחה בשקיק בד ונתנה לנו במתנה. הניחוח שנבע מהשקיק היה עוצמתי במיוחד והריח כמו שדות לבנדר מלבלבים שבקעו מתוכו והתמזגו לתוך כפות ידיי.
ארוחת הערב הטעימה הסתיימה באישון לילה והקשישה החמודה הציעה לי להישאר לישון באחד מחדרי הריוקאן שלה. על גבי השידה הקטנה שצמודה למיטתי היא הציבה את אחת מטבליות הלבנדר והבעירה אותה, לאחר מכן היא הניחה אותה בתוך אותה קופסת עץ.
כאשר הטבלייה בערה, העשן זרם באופן מושלם דרך המכשיר המהפנט הזה ויצר מפל קסום וקטן שהופיע לפתע מאמצע שומקום.
הייתי בהלם, מפל הפלאים היפיפה הזה מסייע להקלה על נשות הכפר המתבגרות?
באותו לילה, בעודי שוכבת במיטה, הרגשתי את משב הרוח העדין הנושא איתו ריח הלבנדר מתוך קופסת העץ ברחבי החדר השינה כשהוא מתמזג עם ניחוחות האויר הרענן שנכנס מבעד לתריסים.
השילוב של האדמה הרטובה לאחר הגשם בשילוב שמן הלבנדר היה משכר. הרגע המיסטי הזה הפנט אותי כ"כ ומשך אותי לשינה עמוקה במיוחד, נטולת ייסורים והזעות. בבוקר התעוררתי רעננה כ"כ שאפילו שכחתי איפה אני.
לראשונה מזה שנתיים, קמתי בבוקר מחויכת ורעננה, איך זה יכול להיות?
זו הייתה השינה הכי טובה שהייתי לי מאז שאני זוכרת את עצמי בשנות ה30 או אולי אפילו ה 20 לחיי.
לא האמנתי שישנתי לילה שלם, בלי לקום וכל זה בחדר בלי מזגן ובלי גל חום אחד אפילו! אני בשוק! אולי היטומי צודקת, אולי יש לכפר הזה אבקת קסמים שמפזרים על זרות כמוני.
הרגשתי קלילה ונקייה יותר ולפתע הבנתי על מה כל האנשים הרוחניים מדברים כשהם מספרים על מדיטציה. אולי זה מה שמרגישים אחרי מדיטציה עמוקה?
כשהתעוררתי, מצאתי את ה"קשישה" והיטומי במטבח, שותות תה ומשוחחות.
"שמעתי שגילית את הסוד העתיק שחכמות הכפר מעבירות ביניהן כבר מאות שנים"
"מצחיק איך כבר שכחנו את שלסבתות שלנו תמיד הייתה תרופה להכל, הא? הן לא לקחו הורמונים לאסטרוגן, כמוני וכמוך חח…ישנת טוב אני מבינה" צחקקה היטומי.
מתברר שאפילו יפניות בנות דורי כמו היטומי, לא ידעו מה הסוד שהזקנה הזו מחביאה בבית ההארחה הזה שלה.
הזקנה חייכה אלי, היה לה מבט רך וחומל בזמן שהיא הניחה את ידה על ידי וחפנה אותה, בעודי יושבת מולה.
היא הושיטה לי חופן טבליות בשלל ריחות ואז הביטה בי עמוק בעיניים ודברה בלחש מילים שאפילו שלא הבנתי כלום מהן, האנרגיה שקבלתי ממנה עטפה אותי בחום והגנה.
"היא אומרת שהיא רוצה שתיקחי את זה. את צריכה את זה יותר ממנה כעת. זה יעזור לך במסע שלך" היטומי תרגמה את מילותיה ברגע שהיא סיימה את המשפט.
"המסע שלי?" שאלתי,
"כן, המסע שלך, המסע שבגללו הגעת לכפר הזה" ענתה לי היטומי במילותיה של הזקנה.
החיים ללא אסטרוגן בכפר היפני: הנשים עוברות את גיל המעבר בקלות, שלווה ורוגע שמפתיעים רופאים רבים במערב
אחרי שבוע של שימוש בטבליות בבית ההארחה של ההילרית הזקנה: גלי החום, העייפות והדכאון נעלמו לגמרי עד שכבר שכחתי לחלוטין מכל התסמונת הזו שנקראת גיל המעבר והרגשתי שתוך שבוע אחד, שבתי למי שהייתי בשנות ה30 שלי, לפני כל הילדים והמשכנתא. איפושהו בהתחלה, בימים שעוד הייתי הולכת לישון בלי הרים של כביסה לקפל.
היה לי ברור שאני חייבת להביא את הטבליות האלה (יחד עם קופסת העץ) חזרה איתי הביתה. אבל, הזקנה הבהירה לי שמדובר בשיטה עתיקת יומין ששמורה לשימוש אך ורק בין נשות הכפר אוגימי. אבל עכשיו שאני יודעת על השיטה הזו, נשבעתי בליבי שאעשה הכל כדי להביא את הבשורה המהפכנית הזו לעוד נשים כמוני, לא משנה מה.
לאחר עזיבתי את הכפר וחזרתי לעיר הגדולה טוקיו, לא רק שהמטרופולין הזו הרגישה סואנת, רועשת ואפרורית יותר ממה שעזבתי אותה, גם גלי החום והעייפות חזרו ובענק!
הרגשתי שכוחות הריפוי של הכפר התמוגגו מעלי ולפתע אבדתי כל משמעות במסע שאליו יצאתי.
הביקור בכפר הרגיש כל כך רחוק שחשבתי שאולי הוא מעולם לא קרה בכלל. היטומי היפה הקשיבה בהאזנה להודעות הקוליות ששלחתי לה דרך הוואצאפ וליבה יצא אלי. כבר הפכנו אחיות לגיל המעבר והיא ידעה מקרוב את סבלי.
"קאי אקירה הוא חבר ילדות של אמי, אולי הוא יוכל לעזור לך", הציעה לי היטומי כמוצא אחרון, ימים ספורים לפני הטיסה שלי חזרה הביתה.
קאי היה מרפא יפני זקן במיוחד שטיפל בצמחים ושיטות אלטרנטיביות עתיקות. נסעתי 4 שעות ברכבת, הרחק מטוקיו כדי למצוא אותו וממבט חטוף אחד כבר ידעתי כי הוא אדם שניחן בחוכמה קדומה, מסירות אין קץ ואהבה לכל יצור חי שהוא.
הוא ידע שכדי שהגוף יתרפא צריך לדאוג גם לנפש ולנשמה. ביתו שכן סמוך ליער סבוך ובריכת דגי קוי הקיפה את הבית.
כשהושטתי לקאי את הטבלייה האחרונה שנשארה לי מהזקנה בכפר, הופתעתי כ"כ שהוא ישר הבין במה מדובר
לאחר מספר דקות הוא חזר ובידיו שלל אוצרות.
בידו האחת הוא אחז מבחר קונוסים זעירים, שהזכירו מאוד את הטבלייה שמסרתי לו כשההבדל היחיד היה הריח שלהם (לקונוסים היה ריח חזק אפילו יותר).
ובידו השנייה הוא אחז כלי חרס מהמם ביופיו שנראה היה שתאם באופן מושלם לקונוסים.
ואז, זה קרה: קאי הבעיר את אחד הקונוסים והניח אותו בתוך כלי החרס הכחול. ברגע שהקונוס התחיל לבעור, העשן זלג לתוך קימורי הכלי באופן הרמוני ויצר מפל עשן מכשף, בדיוק כמו אותו מפל שאיתו ישנתי בביתה של הזקנה בכפר!!!
מיותר לציין שהייתי בהלם טוטאלי, החוויה המיסטית הזו תפסה אותי לגמרי לא מוכנה. זרם דמעות רציני זלג מעיני במשך מספר דקות ולא הצלחתי להפסיק לבכות מאושר. באותו רגע, הרגשתי שהמסע שלי הושלם, שכל האירועים שקרו לי פתאום קבלו משמעות.
מרגע שאחזתי במפל החרס, לא הייתה דרך חזרה. ישר רכשתי את הייצור הראשוני מקאי אקירה והענקתי למפל את השם: "ספירואל", על שם המסע הספירטואלי (רוחני) שעברתי בזכותו.
כשחזרתי הביתה הבאתי איתי כמה דוגמאות מיפן עבור חברות וקרובות משפחה בנות גילי. היה לי חשוב שתהליך הייצור יהיה מדויק וזהה לאיך שחוויתי אותו אצל ההילרית הזקנה בכפר. ידעתי שיש מותגים רבים שירצו להעתיק ממני את סוד המפל והשמניים האתריים המסורתיים שכל קונוס מכיל ויכניסו לייצור מסחרי להמונים.
עוד לפני שהספקתי למצוא פתרון, השמועה התפשטה כמו אש בשדה קוצים ולא רק הזמנות חדשות התחילו להצטבר אלא גם הזמנות חוזרות של נשים שרצו לחדש את אספקת הקונוסים שלהן או לקנות מפל לכל מי שחשובה להן בריאותה.
זה מוכח: ספירואל הוא השילוב המושלם בין ארומתרפיה ומדע
הייתי חייבת להבין איך זה יכול להיות שכלי שבכלל נראה כמו פריט נוי יכול לחולל כזה שינוי מהותי בתחלואות גיל המעבר (ועוד בכזו יעילות)? ומה שגיליתי אחרי שיטוט קצר ברשת הדהים אפילו אותי, בלשון המעטה.
בזמן שנשים במערב חיות יום ולילה על הנדנדה ההורמונלית, המחקר האחרון בתחום מוכיח כי נשים יפניות (לא במקרה) חוות הרבה פחות קשיים בגיל המעבר והן בקושי מדווחות על תסמינים.
מדגם השוואתי בדק נשים אמריקאיות ונשים יפניות בגילאי 45-55 ומצא כי "ירידה ברמות אסטרוגן היא רק גורם אחד מבין רבים אחרים", כפי שמצהירה ד"ר מרגרט לוק במחקר שערכה עבור כתב העת של האגודה הפסיכוסומטית האמריקאית.
לפי תוצאות המחקר ישנה גם שכיחות נמוכה יותר באופן משמעותי של מחלות המתקבלות "באופן מפתיע" אצל נשים רבות בסמוך לגיל המעבר (כמו סרטן), תופעה ידועה אצל נשים מערביות בגיל המעבר.
נתונים אלה מבוססים על לעשור של מחקר על גיל המעבר והזדקנות בקרב נשים יפניות!
נתון מחקרי אפילו יותר מפתיע שמצאתי מוכיח כי שאיפת שמניים אתריים (ובייחוד שמן לבנדר) כחלק עיקרי מהיגיינת השינה של נשים בגיל המעבר הביא לירידה דרסטית בשלל תסמינים. בניסוי חדשני נבדקו 100 נשים שנמצאו בגיל המעבר והתלוננו באופן תדיר על בעיות של: עייפות מוגברת, גלי חום קיצוניים ודכאון.
במהלך 12 שבועות, הנשים חולקו לשתי קבוצות ונתבקשו לשאוף שמנים פעמיים ביום במשך 20 דקות.
קבוצה אחת שאפה שמן אתרי מצמח הלבנדר (צמח שידוע בסגולותיו הרפואיות) והקבוצה השנייה שאפה שמן חמניות (שאינו שמן אתרי).
תוצאות הניסוי הראו באופן חד משמעי כי הנשים בקבוצה הראשונה חוו הרבה פחות התפרצויות של גלי חום, השכימו קום מדי בוקר, נהנו משינה עמוקה ורציפה, היו פעילות יותר במהלך היום ודיווחו על מצב רוח מרומם וחיובי.
המחקר קבע מפורשות גם כי ישנו קשר ישיר בין תסמיני גיל המעבר לבין לחץ נפשי (סטרס) וכי שיטה פשוטה כמו שאיפת אדי שמן אתרי (ובמיוחד של צמח הלבנדר) הינה שיטה: לא פולשנית, בטוחה ויעילה שיכולה לשמש נשים בגיל המעבר עם יתרונות ניכרים על פני שיטות טיפול אחרות ולכן מומלץ לכל הנשים בגיל זה ליישם שיטה זו באופן יומי בחייהן למטרת מניעה וטיפול וכן בהפחתת החרדה שידועה כטריגר המרכזי לכל תופעות גיל המעבר.
דבר נוסף שלא ידעתי הוא ששאיפת שמן אתרי לבנדר יעילה באופן ספציפי בהפחתת דכאון, חרדה, מלנכוליה והפחתת כאב ושניסוי קליני עיוור שנועד למדוד את השפעת הלבנדר בטיפול בחרדה אצל אנשים עם דמנציה הראה שיפור ניכר ברמות החרדה של אלו שטופלו בשמן זה באמצעות ארומתרפיה (=שאיפה).
השפעת הלבנדר על נדודי שינה נחקרה גם בניסוי אקראי מעוור נוסף שבו מרשם לבנדר גרם לשיפור ניכר אצל מי שסובל מבעיות שינה (שגם אופייניות לגיל המעבר).
וואו! כשקראתי את כל זה, הייתי פשוט בשוק: לא פלא שנשות אוגימי מעבירות את השיטה הזו מדור לדור כבר כ"כ הרבה שנים!
ספירואל: השילוב המנצח בין שמנים אתרים איכותיים לארומתרפיה (לא סתם קטורת)
חרוטי הארומתרפיה של ספירואל הם 100% טבעיים ונרקחים משמנים אתריים מיוחדים באיכות פרימיום.
הם בטוחים לשימוש ובעלי ארומה מרגיעה אך הרבה מעבר לזה, היתרון האמיתי שלהם מתבסס על מחקרים אמיתיים שהוכיחו את יעילות מרבית בייחוד על נשים בכל שלבי המנופאוזה.
אפקט המפל שנוצר מהחיבור בין כלי החרס הייחודי לבין החרוטים המקוריים של ספירואל הוא זה שמביא את נפלאות הקסם היפני לכל אישה, בכל זמן, בדיוק כמו שחוות אותו נשות הכפר באוגימי.
הכפר אוגימי (שוכן בתוך האי אוקינאווה היפני) הוא אחד מחמשת האזורים היחידים בעולם כולו שהוכתרו כ: "אזור בלו זון". בלו זון הוא אזור שבו אנשים את החיים הבריאים, נטולי המחלות והארוכים ביותר בעולם ומגיעים בעקביות לגיל 100 באופן טבעי לחלוטין, רובם ללא כל התערבות רפואית.
בחיטוטי ברשת גם מצאתי כי לפי סטאטיסטיקת הבריאות העולמית, יפן מובילה במקום הראשון כבר 20 שנים ברציפות עם תוחלת החיים הארוכה ביותר: 84 שנים (10 שנים יותר מרוב המדינות), מה שהופך את היפנים לאנשים שחיים הכי הרבה בעולם כך שכדאי להקשיב להם.
מסבל יומיומי לשלווה פנימית: כך תהפכי את גיל המעבר לכוח העל שלך
לסיכום, המסע שלי ליפן גילה הלכה למעשה את העוצמות הטמונות בארומתרפיה יחד עם חוכמה עתיקה של נשים יפניות מסורתיות ואפילו מחקרים.
באופן אישי, הספירואל לא רק סייע לי לעבור את גיל המעבר בשלום אלא ממש להפוך אותו לכוח על ולחגוג את ה"אני החדשה (והמשודרגת!)".
לא האמנתי שאי פעם אגיד את זה אבל אני זורחת לתוך גיל המעבר ועובדת אתו במקום נגדו.
הלב שלי מתנפח משמחה כי לא רק מצאתי פתרון יוצא דופן שמסייע עם השלב החדש בחיי, אלא גם עוזר לי להעצים נשים אחרות ומסייע לנו כנשים לתמוך זו בזו בשלב הטרנספורמטיבי הזה של החיים, כי הגיע הזמן לשבור את מעגל השתיקה ולדבר על כל הדבר הזה שנקרא מנופאוזה מנקודת מבט אחרת ולא רק מחדרי השקטים של קופת החולים השכונתית.
ספירואל פועל במיידי, זה הזמן לקחת את השליטה על המנופאוזה שלך
הנה תקציר שלל היתרונות הבולטים של ספירואל:
✅ 100% טבעי, ללא תוספת כימיקלים
✅ מחיר תחרותי, קל לתפעול
✅ שיפור דרמטי בתסמיני גיל המעבר
✅ הפחתת דכאון וחרדה במיידי
✅ טיפול המשלב מדיטציה
✅ מכיל שמנים אתריים ארומתרפיים
✅ מסייע לשינה איכותית ורצופה
✅ מטעין את הגוף באנרגיה וחיוניות
הצעה בלעדית לכל קוראות כתבה זו:
מרוב שאני בטוחה באפקטיביות של המוצר הזה, אני מוכנה לקחת את הסיכון ולהוריד את המחיר שלו לרצפה, פשוט כי ברור לי שמי שתחווה את מה שאני חוויתי עם המוצר הזה פעם אחת, פשוט תתמכר ולא תוכל לחזור אחורה. ולכן, אם את קוראת את הכתבה הזו ומגיעה דרך הלינק הזה, אני נותנת לך הנחה חד פעמית של 50% על הספירואל שלי.
בגדול, אין לך מה להפסיד פה, את לא לוקחת פה אף הימור כי הספירואל הולך לכבוש אותך בסערה ואת תגלי דרכו עולם חדש של אהבה עצמית עבורך ועבור גופך. אבל, אם בכ"ז, תנסי את המוצר והוא לא יעמוד בציפיות שלך, אני מבטיחה לך החזר כספי מלא (30 ימים מיום הרכישה).
חשוב לי שתדעי: ההזמנות של הספירואל עולות על גדותיהן בימים אלה והיצרן שלי לא עומד בקצב כי חשוב לי לשמור על איכות גבוהה ובקרה של המוצר ולכן אני לא אוכל להציע את ההנחה הזו ליותר מדי זמן, מקווה שאת מבינה…
אם כשאת לוחצת על הכפתור הזה כדי לרכוש וההנחה לא בתוקף או שהמוצר לא זמין, זה אומר שהמלאי נגמר וכנראה שבימים הקרובים העמודים הזה יירד מהאויר כי אנחנו לא עומדים בקצב של ההזמנות (זה כבר קרה פעם אחת).
גיל המעבר הוא הקריאה שלך להיות שם בשביל עצמך וגופך ומגיע לך כל עזרה שאת יכולה לקבל בזמן הזה.
את לא צריכה לשים את החיים שלך על הולד או לנסוע ליפן כדי לתת לעצמך את הסיכוי לעבור את התקופה הזו על הצד הטוב ביותר. אני מאמינה שלא הגעת לסיפור שלי במקרה, אם את לוחצת על הלינק הזה והספירואל זמין לרכישה, זה הסימן שלך לקבל חזרה את החיים הקודמים שלך (או אולי אפילו את אלה שתמיד חלמת עליהם ועוד לא מימשת).
הספירואל פתח לי את הדלת למימוש עצמי והגשמה, מי יודע איזה דלת הוא יפתח עבורך.
אין לך מה להפסיד פה. אם אתה לא מרוצה, כספך יוחזר, זה באמת באמת כזה פשוט. איש לא ישאל אותך שאלות.
אל תתפשרי! זה תחליף קל, מהיר וזול שאת פשוט חייבת לעצמך בשלב זה של חייך
זו לא מותרה, זה החיים שלך פה על הכף!
ביקורות הגולשים ברשת
https://www.sciencedirect.com/science/article/abs/pii/S1744388122000962
https://www.sciencedaily.com/releases/1998/07/980727080103.htm
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC7817513/
https://eprints.qut.edu.au/219947/1/maturitus_manuscript.pdf
https://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S0965229921000674
https://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S172649011630082X
